<h1>מחזור ויטרי סימן שי"ז</h1>
<h2>דף י.</h2>
מכאן ואילך יסוד העמרמי. [ר"ה ל"ד ע"ב] א"ר יוחנן שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא. מתשעה בני אדם יצא. ואפילו בזה אחר זה. ואפילו בסירוגין. ואפילו כל היום כולו. והני מילי דשמע להו ממאן דבר חיובא הוא. אבל שמע להו מאשה חרש שוטה וקטן דלא בני חיובא נינהו לא נפיק. דתנן [כ"ט ע"א] זה הכלל כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים (ידי הרבים) ידי חובתן. והיכא דשמע מן מאן דנפיק ביה חובתיה יצא. דתני אהבה בריה דרב זירא. כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא חוץ מברכת הפירות וברכת המזון שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוציא. בגליון הכתב יד נכתב, בסוף פרק ראוהו ב"ד חוץ מברכת היין וברכת הלחם.
וששאלתם ביחיד שקורא הלל. תשובה מאן דצלי ביחיד באילו כ"א יום שהיחיד גומר בהן את ההלל. חייב לברך לגמור את ההלל ולקרותו כולו ולחתום אחריו. ובשאר ימים שאין גומרין בהן את ההלל. כשם שאין פותחין כך אין חותמין וכן מנהג בשתי ישיבות. ומה שחקקתם לפנינו מצינו בהלכות קטועות. לא יחיד יחיד ממש אלא אפילו ציבור נקראו יחידים. לא שמענו מעולם לא בכתב ולא בעל פה. ולא תעשו כן. שאין מנהג אלא כמו שפירשנו לכם. ולא תטעו באותם הלכות קטועות כי הם מוטעות ומקוטעות והאל לנו למושעות. יוסף טוב עלם בר שמואל.
